בנם של חזקיהו ומיכל. נולד ביום כ' בחשוון תשנ"א (8.11.1990) במושב בטחה שבצפון הנגב, סמוך לאופקים. ילד רביעי במשפחה, אח קטן לחופית, אלמוג ומתן.

אור גדל והתחנך בבטחה, למד בבית הספר היסודי "נחלים" ובתיכון "מרחבים", השוכנים בקריית החינוך "מרחבים" הסמוכה לאופקים.

ילד מקסים וטוב לב, תלמיד טוב וחכם. מגיל צעיר הפגין דומיננטיות טבעית ושימש כמעין מנהיג לחבריו ולבני דודיו שלמדו יחד איתו. הוא היה אהוב ונערץ על חבריו ובני משפחתו וזכה לאהבה ולהערכה רבה גם מצד צוות המורים וההנהלה.

אור גדל במשפחה מסורתית, וכשהיה בתיכון התקרב עוד לדת ולשמירת מצוות. בשעות הפנאי אהב מאוד לשמוע הרצאות של רבנים ולהרחיב את ידיעותיו בתורה. הוא היה היחיד בבית הספר שחבש כיפה והתגאה בכך מאוד. תמיד היה נאמן לעצמו ובעל עמוד שדרה חזק, אך מעולם לא כפה את דרכו על אחרים, כיבד את בחירותיו של כל אדם ולא היה מוכן שבחירותיו שלו יבואו על חשבון אחרים או יפגעו בהם.

אחרי שעות הלימודים התנדב בכפר השיקומי "עדי נגב – נחלת ערן" הסמוך למקום מגוריו, וליווה ילדים עם מוגבלויות שונות. בתחילה, חווה אתגרים רבים אך התמיד בהתנדבותו, חש סיפוק גדול ויצר קשרים חזקים עם הילדים. גם כשהתגייס לצבא, שמר איתם על קשר ובכל פעם שחזר הביתה, גם אם היה מותש, עבר קודם כול בכפר וביקר את הילדים.

את שירותו הצבאי התחיל אור נחוש לשרת אך ורק ביחידה קרבית, והחל הכשרה ליחידת הקומנדו הימי "שייטת 13". בנובמבר 2010 עזב את ההכשרה, התגייס לשירות חובה במשטרת ישראל ושירת ביחידת המסתערבים של מג"ב דרום וביחידת המסתערבים של מג"ב איו"ש (אזור יהודה ושומרון).

הוא אהב מאוד את היחידה ואת התפקיד, לחם תמיד בראש הכוח וזכה לאמון ולאהבה מצד עמיתיו ומפקדיו. לכל משימה נרתם בחיוך גדול, התנהל בנועם, בצניעות ובשמחה, העניק מעצמו לאחרים והשרה סביבו אווירה חיובית וטובה. חבריו סיפרו שתמיד היה הרוח החיה בבסיס, הפיץ סביבו אור ושמחה, שר שירים להרמת המורל ופיזר מילות עידוד ופירגון.

ב-2013, עם סיום שירות החובה, התגייס לשירות קבע כבלש ביחידת "רותם", זרוע מבצעית ייעודית של החטיבה הטקטית במשמר הגבול. במסגרת שירותו ביחידה עבר קורס חובשים, ובזמנו הפנוי נהג להתנדב במד"א.

ב-2019 הצטרף ליחידת "שחר" של מג"ב חוף – מפקדת החטיבה האחראית על פעילות משמר הגבול במישור החוף הצפוני של ישראל. אור מילא מגוון תפקידי פיקוד ולחימה ביחידה, ובין היתר שימש כסמל תורן מבצעי.

במקביל לשירות למד קרימינולוגיה, השלים בהצלחה תואר ראשון בתחום מטעם המכללה האקדמית אשקלון ותואר שני בתחום מטעם אוניברסיטת חיפה.

מפקדו סיפר: "אור היה לוחם אמיץ ומקצועי בעל תחושת שליחות רבה ואמונה בצדקת הדרך. אור אהב בכל הזדמנות להרביץ דבר תורה, ואנחנו סביבו, המפקדים, הלוחמים והלוחמות, הקשבנו בשקיקה והתפלפלנו יחד איתו בסוגיות מרתקות.

"בכל מקום אפשרי הפיץ את דבר השם, הניע את כולם לעשות עוד מצווה ועוד מצווה. כאשר ישבנו לקידוש בשישי בערב, אם היו מצטרפים מהשטח היה מיד מזכה אותם בקידוש נוסף".

רב החטיבה סיפר כי אור ניחן בשכל חריף, היה נחוש להבין כל דבר תורה לפרטי פרטים וחתר תמיד לאמת. לוחמת ביחידה הוסיפה: "אני זוכרת שבכל חמישי בערב הייתי נכנסת לסידור לראות אם אתה סמל תורן בשישי-שבת כי ידעתי שאם אתה סמל תורן תהיה לנו שבת אמיתית. שבת של קדושה, שבת כמו בבית".

אור התעניין תמיד בלוחמים ובלוחמות ששירתו עמו, שאל לשלומם והקשיב להם בקשב רב. כסמל תורן, נהג לבלות איתם שעות רבות בעמדות ולא פעם החליף אותם בעצמו בעמדה. בנוסף, תמך בלוחמים צעירים לקראת גיבושים ליחידות המובחרות של משמר גבול, ליווה אותם באימונים והדריך אותם כיצד להתכונן בצורה הטובה ביותר.

את אשתו, שיר, הכיר במהלך שירותו הסדיר. ב-2014 הם התחתנו, הקימו את ביתם בחדרה והביאו לעולם שתי בנות – עלמה ועומר.

אור היה בעל מדהים, קשוב, אכפתי ורגיש, שתמך בשיר, פרגן לה והציב אותה במקום הראשון. שיר נהגה לשתף אותו בכול ולדבריה, הוא תמיד נתן את העצות הכי טובות וחכמות.

בנותיו, עלמה ועומר, היו כל עולמו של אור. הוא פינק אותן, הרעיף עליהן חום ואהבה ואף פעם לא הצליח לסרב להן. למרות תפקידו התובעני, אור היה אבא נוכח, פעיל ומעורב, שלקח את בנותיו לימי הולדת ולמסיבות בגן, והיה שותף מלא בגידולן ובניהול הבית.

היה אח אוהב ובן מסור, ותמיד נענה בחיוב לכל בקשה של הוריו. "הוא היה אדם חד פעמי, אבא חד פעמי, בן חד פעמי, בן זוג חד פעמי", סיפרה שיר.

את מעט זמנו הפנוי חילק אור בין לימוד תורה לאימוני ספורט, ובעיקר אהב לרוץ. הוא היה חברותי מאוד ובכל מעגל חברתי אליו השתייך, חיבר בין כולם ושימש כ"דבק" של הקבוצה. גם בבגרותו, שמר על הדומיננטיות שאפיינה אותו בילדות, בלט בחיוכו, בצחוקו ובנועם הליכותיו ובכל מקום בו נכח – אי אפשר היה לפספס אותו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס מרצועת עזה במתקפת פתע על ישראל. בבוקר זה החלה מלחמה.

לאורך המלחמה עבד אור באינטנסיביות רבה ותרם מזמנו שעות נוספות רבות לשמירה על ביטחון אזרחי המדינה. הוא עסק ביתר שאת בסיכול פעולות טרור במרחב החוף ובמניעת התלקחות של זירות לחימה נוספות בפנים המדינה.

רב-סמל מתקדם אור אוהד נפל בעת מילוי תפקידו ביום ט' באדר א' תשפ"ד (18.2.2024). בן שלושים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחדרה. הותיר אחריו אישה, שתי בנות, הורים, אחות ושני אחים.

ליאור, חברו ליחידה כתב: "איך אפשר לתאר אדם כל כך מיוחד, אחד כזה שנגע בלב של כל אחד. היה לך קסם בעיניים וחיוך שובה... להסתכל עליך וללמוד שנתינה אין סופית ואהבת חינם היא דרך מיוחדת שנתנה השראה לכל אדם איך לחיות את החיים. נתת חשיבות ויחס אישי ומיוחד לכל הסובבים, לוחמים ולוחמות, חברים ואפילו אנשים שפגשת סתם כך באמצע הדרך. תודה על מי שהיית עבורי".

מפקדו, יובל, כתב: "אור אח שלי היקר, אתחיל ואומר שאני אוהב אותך! במהלך השנה האחרונה הגעת אליי לצוות... תמיד דאגת לברך אותי וללמד אותי כל פעם דבר חדש, אם זה על הדת היהודית ואם זה באהבת חינם... אור, כשמך כן אתה. תמיד הפצת אור וחיוכים לכל אדם באשר הוא. למדתי ממך כל כך הרבה על הכרת הטוב ולקחת הכול בקלות כי הכול מאת ה' יתברך.

"כל פעם שביקשתי ממך משהו תמיד נענית בחיוב ללא בקשה חוזרת, ידעת לעשות את עבודתך מהלב. גם כשהיית שואל לשלום אנשים היית באמת מתעניין לשלומם ולא סתם שואל כדי לצאת ידי חובה. היית לוחם בכל רמ"ח אבריך ואדם טוב – היית ותמיד תישאר! שמח שנפלה בחלקי הזכות להכיר אותך, נתת לי המון להמשך חיי. תמיד אזכור אותך אחי היקר, לא רק בתור פקוד שלי אלא בתור חבר לחיים".

אור מונצח באתר גלעד המשטרתי ובאנדרטת החללים הניצבת במכללת השוטרים בבית שמש.

הוא מונצח באתר ההנצחה לחללי משמר הגבול בצומת עירון.

זרוע "שחר" של חטיבת מג"ב חוף שבה שירת אור הוציאה ספר זיכרונות, בו כתבו לזכרו עשרות מלוחמי ולוחמות היחידה ומפקדיה.